<h1>ספר היראה לרבינו יונה</h1>
<h2>דף יד.</h2>
אל תשבח גוי לא בחן ולא בחכמה ולא במעשיו. וכשתראה גוי עושה טובה או נאמנות או צדקה דאג כי חסד לאומים חטאת לישראל. ואל תדונם לכף זכות אם לא בפניהם מפני דרכי שלום.
<h2>דף טו.</h2>
והזהר מן הליצנות כי היא שנייה לעבירה, ומעברת את המורא ומרגלת את האדם לידי עבירה, וכל המתלוצץ נופל בגיהנם. ושלא לספר לשון הרע. ושלא לקבלו שנאמר (שמות כ"ג, א') לא תשא שמע שוא.
<h2>דף טז.</h2>
אל תשבח אדם לפני שונאו או מתקנא בו כי מתוך שבחו בא לידי גנותו. ואל תגנהו בפני אוהבו אל תגנה מקח חברך בעיניו ואל תשבחנו אלא שתוק למה תכזב ותחניף.
<h2>דף טז:</h2>
אם תוכיח את חברך, אל תוכיחנו ויתביש (ערכין טז ב), אבל תוכיחנו בסתר. ואפילו מאה פעמים. אל תלבין פני חברך ברבים, כי המלבין פני חברו, דם יחשב לו דם שפך. תדע, דאזיל סמקא ואתי חורא, ואין לו חלק לעולם הבא. ונוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. אך אם הוכח הוכחת אדם בסתר כמה פעמים ולא קבל, מותר לביישו ולהלבין פניו ולשנאתו ולרדפו עד שיקבל. וכל מי שיש בידו להוכיח ואינו מוכיח אדם עובר, העברה בראשו. ואם הוכיח, אז נפשו הציל.
אל תתכבד בקלון חברך. אל תרים ידך על שום בר ישראל להכותו כי הסוטר לועו של חברו כאילו סוטר לועו של שכינה, ואומר (איוב ל"ח, ט"ו) וזרוע רמה תשבר, וראוי להקבר שנאמר (שם כ"ב, ח') ואיש זרוע לו הארץ. ואפילו בהרמת יד נקרא רשע שנאמר (שמות ב', י"ג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, על כן יש להזהר [מאד מלהכות שום אדם] אם לא בנך או תלמידך או קטן שאתה מוכיחו.
